סְפָרַדִּים לֹא קוֹרְאִים תְּפִלַּת אֵל מָלֵא רַחֲמִים
לִפְנֵי
בּוֹר אֲדָמָה וְגוּף רֵיק שֶׁהָיָה
הֵם
יוֹדְעִים
כִּי
אִם הָיָה הָאֵל מָלֵא
הַמְּלֵאוּת הָיְתָה בָּהֶם וְלֹא רַק בּוֹ.
וַהֲרֵי
יָדוּעַ שֶׁבְּנֵי אָדָם
מֵתִים
כְּחַיִּים מְבַקְּשִׁים כְּמוֹצְאִים
מוּאָרִים
כַּחֲשׁוּכִים
אֵינָם
רוֹאִים אֶת הַדָּבָר שֶׁדֻּבַּר וּבִתְחִלָּה הָיָה
וּלְעוֹלָם
יִהְיֶה וְהוּא מָלֵא וְאָנוּ מַה
כְּמוֹ
עִוֵּר שֶׁמֵּבִין רְאִיָּה
וּכְתַחְלִיף
אֱמֶת הוּא אוֹמֵר מִלִּים שֶׁנֶּהֱפָכוֹת בּוֹ
לָאֲרֻבּוֹת,
נוֹפִים, דְּבָרִים, מַצֵּבוֹת
וְהָאוֹר
שֶׁסּוֹבֵב גּוּפוֹ וְלֹא שׁוֹכֵן בְּתוֹכוֹ מֵעִיד בָּנוּ חָשְׁכָה
כְּמוֹ
שֶׁמֶשׁ שֶׁלִּבָּהּ עֲלָטָה
וְאִם
מְלֵא חֲשֵׁכָה הָאָ דָם
הָיְתָה
הַחֲשֵׁכָה גַּם בָּאֵם וּבָאָב
וּכְשֶׁהוּא
שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתָיו הָאוֹר נוֹתָר כַּדָּבָר וְהַחֹשֶׁךְ מֵת.
עַד
כָּאן הַתּוֹרָה שֶׁבְּיָדִי.
וּמַה
עִם הַחֶסֶד וּמַה עִם הָאֱ מֶת
הַחוֹנֵן
וְהַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, אֲנִי שׁוֹ אֵל
וּמַה
עִם הַבְּנִיָּה וְהַבְּרִיאָה, יָא בֵּן יָהּ.
