בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - ו'

ו. אפור האופק
שׁוּב אֲנִי וְשׁוּב וָשׁוּב, נֶאֱלַץ שׁוּב וְשׁוּב לְהִמָּנַע
מֵחֲרִיטַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֹּאמַר שֶׁעַלַי לְהַמְתִּין יוֹתֵר עַד
אֲשֶׁר הַכֹּל נֶאֱמַר אָמֵן, וְהַדּוּגִית לְדַרְכָּהּ בְּיָם סוֹעֵר תֵּצֵא וְתֵעָלֵם
בְּאָפֹר הָאֹפֶק.
וְשׁוּב אֲנִי וְשׁוּב וָשׁוּב, מְהַסֵּס וְחוֹשֵׁשׁ
לַשָּׁוְא, וְשׁוּב מְהַסֵּס וְשׁוּב וָשׁוּב שָׁב וּמַבִּיט
וְהַשָּׁעָה, שׁוּב וְשׁוּב, בְּזָדוֹן רַךְ שָׁבַה וּמְחַבֵּלֵת:
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְשְׁבַע עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת.

וְהִנֵּה כָּךְ וְהַהוּא כָּךְ וְאֲנִי שָׁב וְשָׁב וְחוֹשֵב וְשָׁב עַל
צְעָדַי חוֹזֵר, מַבִּיט וּמִסְתַּכֵּל, שׁוּב וְשׁוּב נֶחְלַץ לְעֶזְרַת
גּוּפִי וְרוּחִי, שׁוּב וְשׁוּב וָשׁוּב שָׁב אֲנִי
לְבֵית אָבִי.

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - ה'

ה. רגליים חשופות
קוֹל אִשָּׁה.
הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל אִשָּׁה.
נִדְרַס הַהַס נֹכַח קוֹלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה.
כְּתִיבָתוֹ הַטְּמֵאָה, הוּא, מַפְסִיק נֹכַח קוֹלָהּ וּמַבִּיט
מֵחַלּוֹנוֹ. רוֹאֶה שֻׁתָּפָה לַדְּרִיסָה – תּוֹעוֹת בַּדֶּרֶךְ.
(הוּא הָיָה מַזְמִין אוֹתָן, אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ נִרְתָּעוֹת.
בַּשִּׁיר, לְעוֹלָם לֹא יֵדְעוּ, הֵן אוֹרְחוֹת קְרוּאוֹת)
וְקוֹלָן, קוֹלָן אֵינוֹ מֵעִיד עַל יֹפְיָין, כָּךְ יָדַע.
וְחָלְפוּ הֵן
בְּרַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק הוּא
לְהַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם.

יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - ד'

ד. רגעים
אֲנִי, בְּחַדְרִי.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֲנִי, לֹא בְּחַדְרִי בְּאוֹתָם רְגָעִים.
עַכְשָׁו, אֲנִי בְּחַדְרִי.
בְּחַדְרִי, יוֹשֵׁב אֲנִי וּמְהַרְהֵר עַל מַהוּתָה שֶׁל הַשִּׁירָה
בִּמְקוֹם לְהִצְטָרֵף לְמַקְהֵלַת הַרַנִים עָטוּיָה לָבָן.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֲנִי, לֹא מְהַרְהֵר הָיִיתִי עַל מַהוּתָה שֶׁל הַשִּׁירָה
וּמִצְטָרֵף לְמַקְהֵלַה עָטוּיָה לָבָן כְּאֶחָד הַרַנִים. אֶחָד הַלְּבָנִים.

אִני, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר.

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - ג'

ג. חרדה
הוּא מִתְמַהְמֵהַּ נֹכַח קְרִיאַת שִׁירָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר בַּר-מִנַּן.
יָאִיר הוֹרְבִיץ שְׁמוֹ. וְהוּא מִתְמַהְמֵהַּ לִקְרִיאַת שִׁירָיו, אֵינו
בָּטוּחַ שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר
הַנָּכוֹן,
שֶׁסְּבִיבוֹ הַהַס מֵעִיד עַל חֵטְאוֹ הַנִקְלֶה, הַנִבְזֶה,
כְּשְׁקוֹרֵא אֶת שִׁירָיו
וְכוֹתֵב עַל כָּךְ, דָּבָר שֶׁנֶאֱסַרִים עָלָיו, בְּחֲשָׁד כָּמוּס.
דֶּלֶת נִטְרֵקֶת, חֲרָדָה עֵת הָעֵט זוֹעֵק
לְשֶׁקֶט.

יום שני, 28 בספטמבר 2009

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - ב'

ב. גועשת
רוֹאֶה אֲנִי, מֵכֻּרְסָתִי רוֹאֶה אֲנִי בֵּין עֵינֶיהָ
הִשְׁתַּמְּטוּת. הִתְנַעֲרוּת מֵהַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשְׁכָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וְיִּרְאָתַהּ, כְּיִּרְאָתִי הָיְתָה, וּמַבִּיט אֲנִי מֵכֻּרְסָתִי בְּיִּרְאָתַהּ
מִתְפּוֹגֶגֶת,
וְזוּ שֶׁלִי גּוֹעֶשֶׁת

בְּעוֹרְמָה חוֹדֶרֶת אֶל הַחֲדָרִים הַשְּׁחוּנִים
בְּחֵטְא נִבְנוּ.

שירים שנכתבו ביום הכיפורים - א'

א. הרגלים שקטים
הַהֶרְגֵּלִים הַשְּׁקֵטִים צוֹרְבִים בְּלֵב הַמַּלָּח הַנּוֹדֵד.
הַמַּלָּח הַנּוֹדֵד, בּוֹדֵד. לְהָנִיעַ, מִמֶּנּוּ נִבְצַר, הֶרְגֵּלָיו
הַנּוֹדְדִים.
הֶרְגֵּלָיו הַנּוֹדְדִים, הֶרְגֵּלָיו הַבּוֹדְדִים.
אוֹנוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּשִׁמְשׁוֹן מֵהָאַגָּדָה, וּלְאוֹקְיָנוֹס אוֹתוֹ מַלָּח
לֹא יָצָא, עַל אַף כֹּחוֹ, כְּאוֹתוֹ שִׁמְשׁוֹן מֵהָאַגָּדָה.
כָּמַהּ הַמַּלָּח, וּכְּמִיהָתוֹ בַּלֵּב נֶחְשֶׁקֵת כְּשֵׁם שֶׁחָשַׁק בַּתַּנַ"ךְ
יַעֲקֹב אָחוֹת לֵאָה. וְהִנֵּה הַמַּלָּח בַּשָּׁנָה הֶאַרְבַּע עֶשְׂרֵה,
כְּמִיהָתוֹ נוֹתְרָה כְּכְּמִיהָת יַעֲקֹב,
נוֹתָר
בּוֹדֵד, מַלָּח נוֹדֵד.

יום שבת, 26 בספטמבר 2009

לאונרד כהן, רמת גן, ז' תשרי תש"ע

אז ראינו את האיש שכתב על קתרין, קתרין טקאקוויטהא.
הוא איש מכובד עכשיו, אני מניח שלא תמיד הוא היה איש מכובד
כמו עכשיו. עכשיו הוא איש מכובד יותר מבעבר.
שמענו אותו שר על נערה חצי-טרופה שאהב כל כך, ותפוזים מסין הרחוקה
אותו האכילה.

אחקוק את אותם רגעים במוחי, אשאר איתם
לבד כשהיא תעזוב וההיא תנטוש, אשאר לבד,
אזרק מעבודה ולא אחפש חדשה. תשאר במוחי
בכל הרגעים הנוראים שציפינו ביחד שיקרה נס
ונוכל להיות ביחד ולו לרגע אחד,
שלא תהיה לך ההפרעה [אולי דווקא כן], שאני מפחד ממנה כל כך [אולי לא],
ואת - תנסי לרגע קטן לוותר על שאיפותייך
להיות עם אדם מוכשר שכותב שירה ברמה גבוהה, שמלחין ברמה גבוהה.
כי אם רק תוותרי נוכל ביחד להזכר באותם רגעים
שהקדשתי לך את שירו "רעייתי הצוענייה", וגם אז
ארצה לומר לך
שהכל מובן מאליו.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

חֲוָיָה (שיר שמח)


שִׁיר צָהֳלָה לִכְתֹּב יָשַׁבְתִּי, שִׁיר שָׂמֵחַ.
כָּזֶה עַל אָבִיב וְעַל סְתָו, עַל אַהֲבָה טְרוּפָה שֶׁהִתְמַמְּשָׁה וּרְחוֹבוֹת
סוֹאָנִים בְּהָמוֹן רַנִים, וְשַׁלְוַת נֶפֶשׁ בְּעֵינֵיהֶם לַשְּׁאָר נִגְלֵית.
אַךְ נִסְּיוֹנִי בַּתְּחוּם קָצָר מִלְּהוֹשִׁיעַ. מִכֹּל הַסְּדָקִים
(מֵהַשִּׁיר שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הַקָנָדִי),
צָצוּ תַּלְאֻבוֹת, אֲנִי מוֹקִיעַ אוֹתָן וְהֵן חוֹזְרוֹת וּמַפְצִירוֹת בִּי
לַחֲזֹר לְבֵיתִי לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ לוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, שֶׁלֹא אֶתְבַּיֵּשׁ בְּמוֹצָאֵי,
שֶׁפּוֹמָּאטוּס בָּז לַמִתְחַזִּים - וְאֲנִי מֵהָאַחֲרוֹנִים.

אַז שִׁיר צָהֳלָה לִכְתֹּב יָשַׁבְתִּי, שִׁיר שָׂמֵחַ.
כִּשָּׁלוֹן נָחַלְתִּי. מַבָּטִי מַטָּה שָׁלַחְתִּי, מְגַשֵּׁשׁ אַחַר
הַזְבוּב הַנִּרְצָּח, לִשְׁאֹל לַעֲצָתוֹ,
כְּשֻׁתָּפִים לְתַּלְאֻבוֹת וְיִסּוּרִים, בִּיְדֵי קַדְמוֹנִים.

עִם רֶדֶת עֶרֶב, בְּאֹפֶן רִשְׁמִי, נִכְנַס לוֹ הַסְתָו.
הִתְיַשֵּׁב הַסְתָו לְצִדִּי וְסִפֵּר סִפּוּר עַל עָבְרוּ הַמְּפֹאָר,
בְּעִקָּר מִשְּׁנַת שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ. תְּחִלָּה אָמַר שֶׁבַּסִּפּוּר לֹא
יִהְיֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל, כִּי כָּכָה זֶה בְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה
וְגַם בִּרְגָשׁוֹת הָאָדָם, הַמּוּסָר אֵינוֹ מְשַׂחֵק תַּפְקִיד מֶרְכָּזִי,
כָּךְ נָכוֹן לְגַבֵּי הַהַשְׂכֵּל שֶׁמִשְׁכָּנוֹ בָּאַחֵר.

עִם סְתָו יָשַׁבְתִּי וְחִבַּרְתִּי שִׁיר צָהֳלָה לַאָבִיב.
אוּלַי כְּשֶׁיָּבוֹא אַצְלִיחַ לְהַשְׁלִימוֹ.

יום שלישי, 22 בספטמבר 2009

עתות

עֵת שִׂמְחָה וְעֵת תּוּגָה;
__עַכְשָׁו זוֹהִי עֵת הַתּוּגָה.
עֵת עֲלָטָה וְעֵת אוֹרָה;
__עַכְשָׁו זוֹהִי עֵת הַאוֹרָה.

מֵעֶצֶב נִסְתַּר אוֹר יִבְקַע מוּל חַלּוֹן בּוֹדֵד,
חָלוּשׁ בְּצִדֵּי הַוִיָה דּוֹלוֹרוֹזָה,
נִצַּב צַיָּר צָרְפָתִי בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ אָפוּף שִׂמְחָה,
יוֹצֵר עִטּוּרָו.

יום שני, 21 בספטמבר 2009

כגון

א.
אוֹי הַשֶּׁקֶט הַזֶּה
אוֹי הַשֶּׁקֶט הַזֶּה
שֶׁגּוֹרֵם לִי לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים מְטֻפָּשִׁים
כְּגוֹן
לִכְתֹּב שִׁיר עַל
אוֹי הַשֶּׁקֶט הַזֶּה
אוֹי הַשֶּׁקֶט הַזֶּה
שֶׁגּוֹרֵם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים פֶּרְיוֹדִייִּם
אוֹי הַשֶּׁקֶט הַזֶּה


ב.
הִנֵּה בָּא הַגֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר.
הַגֶּשֶׁם שֶׁבָּא בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר,
הַבְטָחוֹת הִבְטִיחַ, מְרֻבּוֹת הִבְטִיחַ
כְּגוֹן
פְּרִיחָה יְרוּקָה, אַהֲבָה יְשָׁנָה
אֲוִיר טָהוֹר וְשָׁמַיִם כְּבֵדִים,
עַתִּירֵי אַפְרוּרִיּוּת וּכְפוֹר נִמְתָּח לְאוֹרֵךְ אֶרֶץ;
דְּאָבוֹנַהּ מַטְמִין.

אָז הִנֵּה בָּא הַגֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר.
הַגֶּשֶׁם, שֶׁבָּא וְחָלַף,
עָמַד בְּאֹפֶן חֶלְקִי בְּהַבְטָחָתוֹ, כְּשֶׁבָּא
וְחָלַף.

ג.
חָגָב בָּא לוֹ בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר,
עַל סַף חַלּוֹנִי עָגַן וְנֶעֱלַם.
דַּלְתִּי נְעוּלָה מַשְׁאֵבָתִי פְּעוּרָה
לְמְּרְחָבִים מוּצָפִים בְּלֵילוֹת שֶׁל דִּמְעָה שְׁחוּנָה עַל עוֹנָה אֲבוּדָה,
יַלְדָּה שֶׁהָיְתָה,
וְעַכְשָׁו, עִם הַשֶׁקֶט הָזֶּה, הִתְהַוּוּתָהּ כְּחָגָב קָרוּא
בִּזְמַן הֵעָלְמוּתָהּ

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

שיר על צרכים ורגעים

אֲנִי צָרִיךְ מִישֶׁהִי, לֹא קְטַנָּה וְלֹא גְדוֹלָה, שֶׁתֵּדַע לְלַטֵּף
בַּמְּקוֹמוֹת הָרְגִישִׁים, סָמוּךְ לָעֹרֶף, כְּשֶׁאֲנִי שָׁכוּב עַל גַּבִּי
וְחוֹשֵׁב עָלַיִךְ בְּאוֹתָהּ תְּשׁוּקָה יְדוּעַה.

אֲנִי צָרִיךְ שְׁאוֹתָהּ מִישֶׁהִי, לֹא קְטַנָּה וְלֹא גְדוֹלָה,
תֵּדַע לְדַבֵּר בָּרְגָעִים הַנְּכוֹנִים וּלְהֵעָלֵם כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב
עָלַיִךְ מְדַבֶּרֶת בָּרְגָעִים הַשְּׁגוּיִים.

אֲנִי צָרִיךְ מִישֶׁהִי שֶׁתְּשַׂחֵק בִּשְׂעָרִי הַקָצָר
וְלֹא תֹּאמַר עַל כָּךְ דָּבָר, שְׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת
שֶׁהָיְתָה מְעִירָה:
שְׂעָרְךָ, לְמִשְׂחָק, קָצָר.

כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ
אֲנִי צָרִיךְ אֶת אוֹתָהּ מִישֶׁהִי
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ

יום חמישי, 17 בספטמבר 2009

פנדמיה

הוּא הִיפּוֹכוֹנְדֶּר שָׁלֵו שֶׁיּוֹשֵׁב
בְּבֵית מַרְזֵחַ שָׁלֵו וּמִתְעַלֵּם
מֵהִשְׁתּוֹלְלוּת פַּנְדֶּמְיָה שְׁלֵוָה בְּרַחֲבֵי
כּוֹכַב לֶכֶת, רָווּי תַּלְאֻבוֹת.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

קולות הציירים

כְּכַן גָּדוֹל נִצַּב אַתָּה לְהַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים.
הֵם מְזִינִים מַחְשְׁבֹתָם מֵהַמְּאֹרָעוֹת הָאַחֲרוֹנִים, מֵהָאֲסוֹנוֹת,
מֵהַדְּבָרִים הַנִּשְׁכָּחִים. אַתָּה מַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים,
וְאֵינְךָ מֵבִין דָּבָר, עַל אַף שְׁשְׂפָתָם שְׂפָתְךָ. פֹה וְשָׁם מְזַהֶה
מִלָּה מֻכֶּרֶת, וְהִנֵּה הֲבָרָה. הֵם מַצִּיבִים רַף גָּבֹהַּ – בִּלְתִּי נִרְאֶה,
הֵם מְצַיְּרִים בִּגְּוָנִים שֶׁסוֹבְלֵי הַדַּלְטוֹנִיזְם לֹא יִרְאוּ,
שֶׁיֵּעָרֵם אָרֹךְ וּבִגְדֵיהֶם מְרֻפָּטִים, לְמַעַן הֶחָזוּת הַמַּרְשִׁימָה.
אַתָּה מֵעֵז לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה וְנִתְקַף חֲרָדָה, אַתָּה נִצַּב כְּכַּן
גָּדוֹל וּמַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים.

יום שני, 14 בספטמבר 2009

פליאואנתרופולוגיה

לִזְנֹחַ אֶת הַפָּלֵאוֹאַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה
לְהַסִּיק שֶׁיָּדוֹ שֶׁל הוּדִּינִי הַגָּדוֹל בַכֹּל.
לַחֲשֹׁב עַל הַכּוֹכָבִים, לְהַפְרִיחַ יוֹנִים.

לִסְתֹּר אֶת הַחֲכָמִים.
לְהַצְדִּיעַ לַנִבְעָרִים.
לְהַחְשִׁיךְ הַמּוּאָר.
לָשֶׁבֶת בְּחֲצַר אָפוּף פַּחַד וְאֵימָה, וּבְזָוִית קְרוֹבָה
עַכָּבִישׁ גָּדוֹל טוֹוֶה קוּרָיו.

יום שבת, 12 בספטמבר 2009

אדם וחווה בגן

אָנָה תֵלֵכִי חַוָּה, שָׁאַל אָדָם אֶת חַוָּה.
הוֹלֶכֶת אֲנִי לַשָׂדוֹת לִשְׁאוֹל לְעֵצַת הָאֵלִים,
בִּדְבַר הִתְחַדְּשׁוּת וְהִתְיַשְּׁנוּת הַדְּבָרִים.
אָסוּר לָךְ חַוָּה, חָבְרוּ הָאֵלִים לָרָעִים. זֹאת אָנוּ יוֹדְעִים.
טוֹב אָדָם אִישִׁי, אֶשָּׁאֵר לְצִדְּךָ.

אָנָה תֵלֵכִי חַוָּה, שָׁאַל אָדָם אֶת חַוָּה.
הוֹלֶכֶת אֲנִי לַכְּפָר הַסָמוּךְ לִשְׁאוֹל לְעֵצָת הַקְרוֹבִים,
בִּדְבַר הַנִזְכַּר וְהַנִשְׁכַּח, מְהַזְמַן הַבָּא.
אָסוּר לָךְ חַוָּה, זַעַם הַאֵל בַּקְרוֹבִים. מֵהֶם עָשָׂה אֵלִים.
טוֹב אָדָם אִישִׁי, אֶשָּׁאֵר לְצִדְּךָ.

אָנָה תֵלֵכִי חַוָּה, שָׁאַל אָדָם אֶת חַוָּה.
הוֹלֶכֶת אֲנִי לְמִשְׁכָּן יוֹצְרֶנוּ, לִשְׁאוֹל לַעֲצָתו.
זֹאת אֵינֶנִּי יָכֹל לֶאֱסֹר עָלַיִךְ חַוָּה אִשְׁתִּי,
רַק תֹּאמְרִי מַה בְּפִיו, שֶׁמָּא יֵשׁ נְהָלִים חֲדָשִׁים.

חָזְרָה חַוָּה לְבֶּן-זוּגָהּ וְנֶאֱלְמָה.
מַדּוּעַ שׁוֹתֶקֶת אַתְּ אִשְׁתִּי. מַה בְּפִי יוֹצְרֶנוּ, כָּעוּס הוּא?
לֹא אָדָם, נֶעֱלַם הַיוֹצֵר, פֶּתֶק לָבָן הִשְׁאִיר בַּאַסְקֻפָּה.
וּמַה בַּפֶּתֶק חַוָּה?

פָּלֵאוֹאַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה אָדָם. אֵינֶנִּי מְבִינָה.
טוֹב חַוָּה, זוּ מִלָּה אֲרֻכָּה, אֵינֵךְ נִדְרֶשֶׁת לְכָך, אוּלַי יַחֲזֹר
בְּקָרוֹב. נִכְתֹּב בְּהֵעָדֵר שְׁמוֹ, שֶׁלֹא יַחְשֹׁשׁ שֶׁמָּא
מִתְרוֹעֲעִים עִם הָאֵלִים וְהָקְרוֹבִים.

לְאָן תֵלֵכִי חַוָּה, שָׁאַל אָדָם אֶת חַוָּה.
רְעֵבָה אָנֹכִי אָדָם.
רְעֵבָה אָנֹכִי.

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

את

*
אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹעַד לַיָּפִים.
אַתְּ עֲרוּגַת סְתָו אֲבִיבִית. סַגְרִירִית.
אַתְּ פּוֹסַעַת בְּפָּסָז' צַר וּלְרַגְלַיִךְ רְמָשִׁים כְּחוּשִׁים.
אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת בִּי וּמְגַלָּה יָרֵחַ. חִבָּה עַזָה.
אַתְּ נִסְעֶרֶת כְּשֶׁאַתּ לֹא בְּשֶׁלַךְ.

אַתְּ שׁוֹלַחַת אוֹתִי לְדֶרֶךְ יִסּוּרִים.
אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת,
אַהֲבָה חֲדָשָׁה

*
אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַאֵת כְּדֵי לַחֲפֹר
לַמַּעֲמַקִּים בְּגִּנָּתֶךְ, אַתְּ יוֹשֶׁבֶת
וּמְצַפָּה לְשֶׁמֶשׁ נְכָאִים,
בְּגִּנָּתֶךְ. וּמְצַפָּה.

*
שׁוֹב,
מְגַלָּה יָרֵח, מֵאִיר דְּמוּתֶךְ.

יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

דרזדן של שנת

שָׁקֵט, שָׁקֵט בִּרְחוֹבוֹת דְּרֶזְדֶּן שֶׁל שְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע.
אֲנִי יָכֹל לְתָאֵר לְעַצְמִי אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַנּוֹרָאָה
שֶׁל הַשֶׁקֶט הָזָה, שֶׁל דְּרֶזְדֶּן בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע.
אָמְרוּ לָהֶם שֶׁהַכֹּל נִגְמַר, מַגִּיעִים מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב
לְהָצִּילַם מִיְּדֵי הַדְּמָמָה, מִיְּדֵי הַהַס
הַשֶּׁקֶר הַגַּס.

שָׁקֵט מְאֹד הָיָה בְּדְּרֶזְדֶּן, גַּם בִּזְמַן הַקְּרָבוֹת, שָׁקֵט הָיָה. כֻּלָּם יָדְעוּ
שֶׁאֵין בַּשֶׁקֶר מַמָּשׁ, שֶׁהַנּוֹרָא מִכֹּל כְּבָר נִרְאָה, וְאֵין לְהִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי
הַבָּאוֹת, לִתְלוֹת כְּבִיסָה, לְחַכּוֹת לַמַּרְאוֹת.

הַצִפֳּרִים אֵינָן אוֹתָן חַיּוֹת, אֵינָן דּוֹאוֹת כְּבְּעָבָר.
אֲפִלּוּ בַּכְּפָר נִרְדַּם הָאִכָּר בְּשָׁעוֹת הֶעָמָל, בְּדְּרֶזְדֶּן
שֶׁל שְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע. אֲנִי יָכֹל לְתָאֵר לְעַצְמִי עֵצִים
עֵירֹמִים, רְחוֹבוֹת נְטוּשִׁים, כְּפָרִים עֲזוּבִים
וְלְּבָבוֹת מְלֵאִים,

מְלֵאִים הַלְּבָבוֹת, הֵם שׁוֹאֲלִים, וְהֵם יוֹדְעִים
אוֹדוֹת הַבְּדוּתָה,
אוֹדוֹתְיָהּ.

וְאִם הַאַמְנֶזְיָה הָיְתָה נַחֲלָת הַכְּלָל, הָיוּ תוֹשְׁבֵי דְּרֶזְדֶּן
מֵבַכִּים עַל לְכְתָּה שֶׁל תְּקוּפָה, עַל לְכְתָּה שֶׁל תַּרְבּוּת גְּנוּזָה

יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

זמנים

שִׁשָּׁה עָלֵי עֲטִיף לָךְ סִתְוָנִית פִּלְאִית, גּוֹאָהּ בְּרִנַּת קַרְנֵי
הַחַמָּה, מָמְטִירַה הוֹדָהּ עַל מִשְׁעוֹלֵי הַלֹא נוֹדַע, הַנִשְׁכַּח.
הִנֵּה לָךְ סִתְוָנִית, כֹּל הָדָר לְרַגְלַיִךְ פָּרוּס לְרַאֲוָה, נַשְּׁקִי
מִצְחֵנוּ וּדְּאֵגִי לִשְׁלוֹם זִיכְרוֹנֶנוּ בְּיוֹם מוֹתֵנוּ.

קַרְנַף רְחָב-שָׂפָה מֵבִּיט בְּנִשְׁקוֹ שֶׁל הַצַיָּד הַנוֹדַע לְשִׁמְצָה.
אַפְרִיקָה מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה לְהוּטָה לִדְרָמָת הַמָוֶת שֶׁאִיְּמָה עַל
קַרְנַף רְחָב הַשָׁפָה. הַצַיָּד הִתְקָרֵב מְעַט, הֲתִירָא הַקַרְנַף.
הַצַיָּד מָצָא מוֹתוֹ בִּנְגִיחַה אֲיֻמָּה, שֶׁהָיְתָה לִדְרָמָה בַּיַּבָּשָׁה
כֵּאוּבָה.

קַרְנַף גָ'אוַה נֶעֱמַד מוּל הָמוֹן אָדָם סוֹאֵן, קָרָא בִּשְׁמָם שֶׁל סָרִיסֵי
הָאַרְמוֹן לְחָסְּלַם. חִיסְּלוּ אַבִּירֵי אַרְמוֹנְוֹ שֶׁל קַרְנַף גָ'אוַה אֶת
הָמוֹן הֶאָדָם הַנִּפְרָשׂ לִפְנֵי מַמְלָכְתוֹ בִּדְרִישָׁה לְחֲנִינָה, לְמָזוֹן, לִמְעַט
מֵי-עָבִים שֶׁיִּגְאֲלוּ אֶת הַבְּקָרִים הַנּוֹרָאִים, מִכֹּל כֹּל רַע.
נֲחַלֵי נוֹזֵל דָּם אָדָם הֵצִיפוּ אֶת מַמְלֶכֵת גָ'אוַה,
כְּאַלְפֵי שְׁרָצִים דְּחוּסִים נָעִים אֶל
גַּן שָׁדוּד.

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

נונקונפורמיזם

אוּלַי זֶה נִגְמַר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד.
חָלַף הוּא וְנִגְמַר, אָז אֵיךְ יָשׁוּב הוּא.
אוּלַי יֵשׁ בִּי אֶת הַרָצוֹן שֶׁזֶה יִסְתַּיֵּם
וְהָכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם,
כְּפִי שֶׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת, לִפְנֵי
שֶׁהִתְחִיל זֶה לְהִתְפַּתֵּל, לִרְכוֹשׁ רֶצוֹנוֹת תּוֹעִים.

סַפְסָל לְלֹא אוֹרֵחַ נוֹסַף.
אָדָם לְלֹא רֶגֶש נִכְסַף.

יום שבת, 5 בספטמבר 2009

עשה אל

מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בְּנִבְדָּלוּת מֻקְצֵית, עֲשָׂהאֵל.
לָמָּה לְךָ אֶת הַאֵל לְרָצוֹת, וְעֵינַיִם אוֹתוֹ אֵינָן רוֹאוֹת, עֲשָׂהאֵל.
וְחֹשֶׁךְ קַדְרוּת עַל-פְּנֵי תְהוֹם, מֵהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן, וּבְּכָל זֹאת
הֻחְלַט לְהַכּוֹת עַל חֵטְא, לִתְפֹּר חֲלִיפוֹת, לַקּוֹד בַּחֲזָרָה שֶׁל
תְּפִלַּת עֲמִידָה, שׁלוֹשׁ פְּעָמִים, בְּמִזְבֵּחַ קְדֻשָּׁה.

מַה לְךָ עָשָׁה הַאֵל, עֲשָׂהאֵל.

טוֹב לְךָ תַּחַת כַּנְפֵי הַאֵל עֲשָׂהאֵל.
אַחֶרֶת מַה נֹאמַר לַסַּקְרָנִים, לַתַּיָּרִים.
מַה עוֹשֶׂה עֲשָׂהאֵל,
טוֹב לוֹ, נַעֲנֶה, טוֹב לוֹ לְעֲשָׂהאֵל - עוֹשֶׂה הַאֵל.

יום שישי, 4 בספטמבר 2009

ההצגה

שֶׁקֶר שָׁגוּר בְּפִיהֶם הָיָה. נוֹרָא הָיָה.
הַשֶׁקֶר הַשָׁגוּר נוֹרָא הָיָה. זֶה שֶׁבְּפִיהֶם הָיָה.
נוֹרָא שֶׁקֶר שָׁגוּר נוֹרָא.

הַהַצָּגָה יְכוֹלָה לְהִסְתַּיֵּם. הִנֵּה הִסְתַּיְּמָה.
וְלֹא חוֹזֶרֶת, לְעוֹלָם.
וְאֵין בְּהֶכְרֵחַ הֶמְשֵׁךְ לָהַצָּגָה הַמֻּצֶּגֶת.
טוֹב לָה לָהַצָּגָה דִּמְמַת הַקֵּץ, הַאַל-חֲזוֹר:

דְּאִיָּת סִיעַת הַצִפֳּרִים.

נֶחְשַׂף הַשֶׁקֶר הַשָׁגוּר וְהַנוֹרָא שֶׁבְּפִיהֶם הָיָה,
וְזֶהוּ שִׁירִי, לְלא חוֹבָת הֶמְשֵׁךְ,
מִסְתַּיֵּם עַכְשָׁו.

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

החמישית של מאהלר

בֵּיִן הַאֲזָנָה לַחֲמִישִׁית שֶׁל גּוּסְטָב מָּאהְלֶר
לְבֵין לְטִיפָה רַכָּה וְנֹגַהּ עַל בִּטְנָהּ הַקְטִיפָתִית,
יָצָאתִי לְמֵרוֹץ הַנּוֹדָע אֶל מוּל הַזְּמַן,
אֶל מוּל הַחֲלוֹם הַמְּסָרֵב לְהִמָּחוּת בְּדֵּרָאוֹן עַד.

פּוֹמָּאטוּס לִחֵשׁ לְאָזְנִי לְהַאֲזִין לַחֲמִישִׁית שֶׁל מָּאהְלֶר.
וְאָז לִחֵשׁ לְלַטֵּף לְבִטְנָהּ, הַקְטִיפָתִית, בְּרַכּוּת נֹגַהּ.
מַדּוּעַ אָמַר זֹאת לִי פּוֹמָּאטוּס. סִימַן שְׁאֵלָה.
מַדּוּעַ נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ. סִימַן תְּהִיָּה.

בֵּין הַקְדָּשַׁת תְּשׂוּמַת לֵב לְדִבְרֵי פּוֹמָּאטוּס
לְבֵין נְדִידַת הַכַּדּוּר וְהֵעָלְמוּת הַחַמָּה, לִכְאוֹרָה,
יָצָאתִי לְמֵרוֹץ הַנּוֹדָע נֶגֶד הַזְּמַן,
נֶגֶד הַחֲלוֹם הַמְּסָרֵב לְהִמָּחוּת.

ב.
כֹּה אָמַר פּוֹמָּאטוּס בְּיוֹם טְבִיעַת הַדּוּגִית הַמַּרְוָה תַּלְאוּבוֹת חַיָּי:
קַח-לְךָ אֶת הָעֲנָפִים הַשְּׁבוּרִים מֵאוֹתָהּ דּוּגִית.
קַח-לְךָ אוֹתָם, אֶת אוֹתָם עֲנָפִים שְּׁבוּרִים, מֵאוֹתָהּ דּוּגִית טְרוּפָה.
קיבצתי אֶת אוֹתָם עֲנָפִים שְּׁבוּרִים,
כְּדִבְרֵי פּוֹמָּאטוּס. אַךְ, שְּׁבוּרִים הֵם.
מַדּוּעַ אָמַר זֹאת לִי פּוֹמָּאטוּס. סִימַן שְׁאֵלָה.
מַדּוּעַ נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ. סִימַן תְּהִיָּה.

פּוֹמָּאטוּס נִשְעַן עַל כִּסְאוֹ הַנִשָּׂא עֵת שָׁמַע
דִבְרֵי נְתִינָו וּתְחִנּוֹת מַאֲמִינָו, הִבִּיט בָּהֶם
קִמְעָה, דָּרַשׁ שְׁלוֹמָם, וְנִשְׁעַן חֲזָרָה,
כְּאִלּוּ הָיָה לְעֵץ סְתָו מְעֻרְטָל. אַל נָא תִּתְעַלֵּם
פּוֹמָּאטוּס ממאמינך, הַיְּרֵאִים וְהַשְּׁבוּיִים לַעֲצָתְךָ.
אַל נָא, אֵל.
אַל נָא, אֵל.

ג.
כֹּה אָמַר פּוֹמָּאטוּס בַּיּוֹם הַזֶּה לְדּוֹרְשֵׁי פָּנָיו:
קְחוּ לָכֶם אֶת הָעֲנָפִים, קְחוּ לָכֶם אֶת הָעֲנָפִים הַשְּׁבוּרִים,
וּמִקֶּצֶף הַנַחְשׁוֹלִים מִשְּׁקִיעַת הַדּוּגִית בִּשְׁאוֹל מְצוּלוֹת חֲשׁוּכוֹת,
אַרְמוֹנוֹת פָּז יַעַמְדוּ לִרְשׁוּת מַכְאוֹבְכֵם, לִרְשׁוּת הַנְּבִיאִים הַגְּדוֹלִים –
דּוֹרְשֵׁי דָּמִי, מֵחַלְלֵי שְׁמִי!

יום רביעי, 2 בספטמבר 2009

ז'ואן-פייר מואה

"אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי אוֹתָם
אֲנָשִׁים שֶׁלִיבָּם נִצְרַב נֹכַח שִׁירִי האחרון",
אָמַר הַלִירִיקָן הַנֶאְדָּר ז'וּאָן-פְּיֵיר מּוּאָה, לְאַחַר עֶרֶב הַקְרִיאָה.
יָדְעוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים, צְרוּבֵי הַלֵב, מַדּוּעַ מִתְנַצֵּל מּוּאָה.
וְיָדַע מּוּאָה מַדּוּעַ ממאנים לְקָבֵּל הִתְנַצְּלוּתוֹ.

אַךְ לֹא כַּךְ אָנוּ.