בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום שלישי, 30 ביוני 2009

תור הדממה

לא עוד מצעדי המוניי אדם.
לפותים בתקוות-רצון ובולמוס
כשכמיהת ליבם נמשכת אט אט
לרחוב סואן בלהט רוח הזמן.

יום שני, 29 ביוני 2009

האדמה מקוללת

אתה האיש תר אוצרות הר הפסולת המכונה 'חיריה'.
חושק בנסתרות ואורב לגאולות כסלק ירוק המבקש צבעו.
נשמע ליונקים אשר קידשו האדמה המקוללות - וענית אמן!
נרגש למשמע חצוצרת המקהלה שכבר אינה, ויללת התן שנדם.
מעניק מליבך לאחרים ולאחרות שלא העניקו מליבם לך, ולכך הבלגת.
נענה לרצונות אנוש בהסירך את כובעך אשר אהבת, ומן הניכר רכשת.

אני הוא האיש שמצא אוצרות הקודש שם ב'חיריה'.
אשר חשקתי, נשמעתי, נרגשתי, הענקתי ונעניתי לרצונות אנוש.
אך דבר, בתמורה, לא אדע.

האדמה מקוללות! האדמה מקוללת!
מעידים הם באוזניי, ולכך האמנתי.

דבקותך ורצונך להיות אותו נש
ששנים רבות לפניך נסקל באבנים
ונרגם אתה כעת.

יום שישי, 26 ביוני 2009

עונש מוות

קשה מאוד לקבל זאת;
אנו חיים בעידן הנאור
בו מקובל ליטול חיים,
רק מפני שאסור לעשות כן.

בעידנים אחרים.
הדבר היה בלתי סביר יותר.

יום חמישי, 25 ביוני 2009

הגדה המזרחית

ביום הארבע-עשרה של חודש יוני,
החלטנו להיפגש בגדה המערבית.
ולדבר על אותם דברים
שלא נהגנו להעלות לשיח
בגדה המזרחית.

ביום ארבע-עשרה של חודש יוני
בטל ומבוטל הדבר, ונאנסתי לשבת, לבד וכפוף ראש,
על הגדה המזרחית, ולהביט על המקום
שבו הייתי יכול להיות,
אך, מתוקף נסיבות הטבע, לעולם לא אהיה.

אז כתבתי את אותם דברים שאסור היה לי לומר
בגדה בה כפוף ראש אני, השלחתי הפתק לנהר,
בתקווה שמישהו יקרא את הדברים, שם, בגדה המערבית
- ויטרוף נפשו מרוב צער.

יום שלישי, 23 ביוני 2009

אדון העולם

אדון העולם הזה.
נרגש מהנסתר הגלום ביופי העולם.
אינו חש לעזרת מוחו הסורר בדעת השגגה.
יידע אדון העולם את אשר ידעו רבים וטובים
וסילק מחשבות הרבים והטובים האחרים,
כי ידע שכופיי צדקתו ולא דובריי דעתו הם.

אדון עולם הוא
אותו אדם
הנאבק בחורמה בדימויי החיים
נזרק ביסוריים, מטה מטה לירכתיי
הארץ הבוכייה על קורבנותיה
ההוגים.

לקראת צדקת דעתו יוצא,
בחייו אינו בנמצא ובמותו, יאמרו, היה.

יום שני, 22 ביוני 2009

רחל בת ה-5

זהו סיפורה של ילדה חכמה ושמה רחל.
בדרך מגן הילדים התפתח לו דיון.

התעניינה הבת, הילדה החכמה,
"אבא נכון שאנחנו גרים במדינת ישראל?"

נזף בה אביה נמרצות, האבא הטיפש,
"מה פתאום! אנחנו גרים בארץ ישראל"

סוף הדיון.

אתרוג סגול

נשיא ארצות הברית הנוכחי, מדומה במידה
רבה לאתרוג סגול, הגורס שיש לרתום הליש
למשימת רעיית להקת הקרנפים הפראית.
ואנו נאחל הצלחה לאתרוג הסגול.

"בהצלחה,
אתרוג סגול"

יום שבת, 20 ביוני 2009

נצחית ולא בת-פטירה

מה לך נשמתי בטרם בואך הנה,
באימננטיות רכה לגופי,
ולאן תחפצי לכת בהיעדרו,
בימים ההם ובימים לבוא.

אַיֵּךְ בעתות אלה,
אשר אלכסנדר הגדול הכריע
ארצות מדרום ומצפון ועד הודו,
והפך להגמון ברית הליגה הקורינתית ופרעה מצרים.
אַיֵּךְ.

אַיֵּךְ, נשמתי, באותם רגעים,
אשר אדע אודות אותם ספרים כבדי משקל ועבי-כרס,
ועליהם פרשנויות, שונות משנות חייך.

אַיֵּךְ במשברי החורף והצלפות הקיץ.
במחדליי אהבת הכזב ושנאת המותר.
וברצוני, החופשי, להכחיש מפנייך הנסתר.

אַיֵּךְ נשמתי מצופת הדמים,
ותוגת בני עמי בגלות האתמול,
ואולי המחר. ובארצות אלה, לעולם אכיר.
ומי את אם לא אני. וכי תכירי ואני לא אכיר?

בעתות תקווה וביגון הלחימה,
נשבית וכולך תֵהִייה.
הכיצד נצחית את, ולא בת-פטירה.

אַיֵּךְ נשמתי, אַיֵּךְ.

יום חמישי, 18 ביוני 2009

הרגלנו כהרגלי אבותינו

נמוגים ונקלשים אנו בתקוות הימים ההם.
דגלים עלו מעלה וקולות רינה משותפת
בישרו את בוא מאחד המוחות והבינות.
ולא עוד לתובנות, נשכחו הן עם עלות שירת
ההמון ומבשרי האמיתות, עליהן סופר רבות.

ארזיי הפרי המותר נותרו בשדות ניכר
ובגילופיי דעת נחשוק, אנו, באותם הימים ממעל.
ונתלוש ונרכוש רוחות רכיי הארץ ללא מורא ורגשות אשם
כי הרגלנו כהרגלי אבותינו, נעשה ונעשה, אך לעולם לא נשמע.

ורבבות אדם נגסו מפרי ארצנו
נפלו בשבי כבליי רעיונות רצוננו
ומי ידע מה רצונם.
וכמותנו, יכמהו הם, לפרוץ את גבולות המחר.

יום רביעי, 17 ביוני 2009

כולנו כפרי הגויאבה

כולנו כפרי הגויאבה.
קמלים מעץ מגורינו, בפרוורי הכרך.
חבולים ברצונות משגחי עבר-הירדן.
ואל תהום חרוכה ובדיה
נלך, ולא נדע איה דרכנו.

ונאמר לעיתים,
מדוע לנו כפרי הגויאבה
לנשור, לבאוש ולהרקיב
מטה מטה,
במשעולי זמן המחר.

ומטה מטה נאבד
אל המקום בו יטמן זרעו ותקוותו
המחודשת של פרי הגויאבה,
הבא.

יום שלישי, 16 ביוני 2009

ערב מקטרות

וניפצח לנו בערב מקטרות
עת חברי יחזור מניכר ארצות
הפסלים - בהן כלל לא אחשוק.

ונשב ברוגע כשהעשן מיתמר
באוויר ונראה מעלה באור
עמוד התאורה הגבוה.

ונחליף חוויות מאותן ארצות
בערב המקטרות, שבהם
אחשוק, יותר מבעבר הרחוק.

יום ראשון, 14 ביוני 2009

ניתוח להגדלת חזה

הומו סאפיאנס סאפיאנס רבים
ממלאים ליבם במוזיקת-גוף
מטריאלית ללא כל עזרה מתבונת
האדם המדבר.

ואם נתור אחר אותם אנשים
נגלה שנמצאים הם - כעת -
במועדונים גדושיי ההמון
עם בחורה שעברה לאחרונה
ניתוח להגדלת חזה.

יום שבת, 13 ביוני 2009

עיי חורבות השיממון

על עיי חורבות השיממון;
רוחי קפוצה לה מוכת-הרס
בצילו של אבק מָרְעִדֵיי אדמות הקטל.
שִבְרֳונַה הרטוט ינסוק מעלה בעוד
רחשי הילולת ניצחון צֳורֵרָי
פִעְפֵעֻו בשִטְנֻות לעורקיי נוזל קיומנו.

קום ונגמלתי ובמחולות יהב יצאתי.
וברינה כבדת מרפא נדמתי.
כעובר הנובל - ככישלונו של אדון השנאות -
דִמְיוֹנְךָ הניכר נִטְמָע במִדְגָרַת רוּחנו;
ובמחולות יהב, שוב, יצאתי.

בעיי חורבות השיממון;
נעוצה אֵיבָתִי מדם היוולדי
ואראה ואכיר בצווארי
המדמם מלחימת אמש;

מעיי חורבות השיממון;
גובשתי
לתאו פרוע-איבה
וכחוש-תבונה נֵבֻובָה
הֻשְמָדְתִי

וכעת, תובע אני דָמְכֵם!

יום שישי, 12 ביוני 2009

הפרעה קוגנטיבית

אמונה באלים, אחדים כרבים, טרנסצנדנטלים
הינה תופעה שכיחה במציאות המודרנית.
לאנשים המעטים שנשארו ועדיין משתמשים
בכליים ההכרתיים היחידים שקיבלנו,
זוהי הינה הפרעה קוגנטיבית קטלנית ביותר
וחשוכת מרפא.

אנא מכם בני אנוש;
הסתירו מעלליכם מפני באי-שמיים,
הבאים לשאול לעצתנו.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

נירמול כוחות הרצון

כשהנאומים ננאמים
קול התשואות נשמע
באופן בררני במיוחד,
בעיר בירת ערב - קהיר.

נושא אחד, נושא שני,
ושישה נושאים, אם איני שוגה בספירתי.

נירמול ונירמול כוחות הרצון
הטוב שאינם נענים לעצות
האנשים הטובים יותר.

נירמול ונירמול כוחות הרצון
הרע שאינם נענים לעצות
האנשים הטובים פחות.

וברטינה גדולה, תרועות אשמה
וחשדות פוליטיות קלות;
יאמר, ראש המנגנון, שיש לפנות ונפנה.

ולמען יראת התבונה;
בין נאום לנאום,
ותרעומת אחת למשנה,
בגידה שניה ואחרת,
שמישהו יתחיל לבנות, מערבה מערבה, בתים חדשים!

יום שני, 8 ביוני 2009

מחזור עיבל

נוטה רוחי
להתענג על
פתיחת 'עיבל'.
לקרוא בית
ולנסות להבין;
מה על ליבך, חיים.

יום שבת, 6 ביוני 2009

שיר לנועה

אם לא הייתי אוהב אותך
הייתי מכחיש את שנאתי אלייך

עונת הצלפת החמה

בכל הפעמים בהן עצרתי למשמע רוחי
בתורי אחר האוקיינוס הגדול;
הטעו ליבי הנחלים היפים למראה
ונעימים למשמע, ביום שמש
כשהענפים מגוננים מפני
אלומות הכוכב המעודנות.

הטעוני הם, ואמשיך
ואטופף לצידו בצפייה לפגוש
בה בעוד זורם הוא לצידי;
כמשקיף בי
כמצליף בי
ורודה בי

הנחלים אגרו בי כזב,
והיו לי לעזר וחמלה, בו בזמן.
כי זכרתי את אותו פסוק מספר הספרים;
המבשר שהם הם מובילים לליבה
הטמיר והאינסופי, ושם יעדי ומטרתי;
ובו שמתי חפצי.

כך אדע
אין ביכולתם של הנחלים להכיל את
טמירותהּ, כי גדול ורב הוא מללבות
ונשמות הנחלים שזרמו לצידי,
אך ארצה בהם, כל עוד סתום הוא סודם.

אגלוש לתוך הימה הקרה, להיות שם
ורק שם, ממקשרי הנחלים אהיה,
והאוקיינוס הנעלם, לו ציפיתי,
ימתין מעט - עד שאתאכזב מימה קרה זו.

הטעוני הם, ואמשיך
ואטופף לצידו בצפייה לפגוש
בה בעוד נוהר הוא לצידי;

וזאת אדע
לא בכוחם של הנחלים לגדוש את
ליבה העצום, כי כה גדול ורב הוא מללבות
ונשמות הנחלים הנבובים שיבשו עם
בוא עונת הצלפת החמה.

יום שישי, 5 ביוני 2009

מבוסס על בדיה אמיתית

"הדמיון הוא כצל עובר שאין לו מציאות כלל וכאבק פורח
שאין אתה יכול לזרוע עליו ולהוציא ממנו לחם"

אורגניזם אנושי בורא מעשיות - נפלאות.
לאחר חמשת אלפי שנים, ובעקבות נפלאות הכתוב;
אנשים זרים נוסעים לקבריהם של אנשים זרים אחרים;
בכסף שיכול היה לשמש כתועלת תבונית והשכלתית
או לרכישת מספר בקבוקיי וויסקי.

ובליבם, של הזרים, מתרוצצת המחשבה שמא
יושב לו הבורא השגיב מאותה מעשייה נושנה,
עם פנקס אדום
ועורך רשימת מכולת.

ביכולתך להיות הדבר

ביכולתך להיות נתינת נפשי.
ומשעני, משכבי, מחלצי
ומשברי החלול בשיגרת היום
האבוד למרגלותייך.

ביכולתך להיות מליצתי הגאה.
ואובדני הרך, מקלטי הנאלח, אימתי
ורצוני לחיות איתך.

ביכולתך להיות הדבר ההוא שאיני
נוטה להזכיר ברבים, ואת תדעי בעבור מה דבריי.
אם כי, תשאלי מדי פעם:
"על מי לעזאזאל אתה מדבר?"

ואני בראשי אדע,
ביכולתך להיות הדבר הנסתר
מנשים כמותך.

יום שלישי, 2 ביוני 2009

יונה עם עלה של דולר

חוגי נא לך יונה, עם עלה של זית,
חוגי המריאי מעלה מעלה, ומצאי
את החלון המנותץ
מהפצצת ליל אמש.

שוטי נא לך יונה! עם עלה של דולר,
חוגי המריאי מעלה מעלה, ומצאי
את החלון המנותץ
מהפצצת ליל אמש;
ותאחי נא את שברי כמיהתנו.

התגלות האל

לפני יומיים בערך
נגלה אליי
אל היהודים האורתודוקסים.
הרחמן והמשמיד.
ומאז כולם שואלים אותי:
"מדוע אינך מקיים מצוותיו"

ואני עונה,
זאת כי העיד על שרלטנות עצמו
ושמי כלל לא ידע.

יום שני, 1 ביוני 2009

מפלצת תלת-ראשית

הסופרים הגרועים ביותר
תמיד ידעו מה הם מתכוונים
לכתוב.

הסופרים הטובים ביותר
ידעו תמיד מתי להכניס
את המפלצת עם הראש המשולש
לתוך הסיפור.