הדיבר השביעי

היא ישבה לצידי ואני ישבתי
לצידה. הרגשה דו-ערכית
חלפה לנגד עניי המשוועות
לסלידה מלאכותית של אחת
מבנות אנוש.

דיברה מעט על הרבה
מאוד נושאים; הפיצה תוכנם
באופן בלתי סדיר, בחלל
האוויר הנטרף בעשן באותו
יום הקוממיות
של עמנו.

אני מנגד.
הרגשתי רע,
כשהודאתי
בפניה שאני
מאמין
באלוהיי המצוות, החטאים והעונשים.
ודרכי זו הייתה - כדיי לתת לה גושפנקא
מוסרית לעבור על
הדיבר השביעי

אנשים פשוטים

1.
ראיתי את ההמון נוהר
לכיוון ההר. יומיים לפני
הטקס האמיתי.

"מה האנשם האלה עושים פה?"
"באים לראות את החזרה"

חשבתי שחזרה זה דבר מדהים.
לא יצא לי לראות חזרה של
הצגה כלשהי, הצגה אמיתית.
הם בטח אנשים חשובים.

"היום האנשים הפשוטים באים,
לטקס האמיתי האנשים החשובים
באמת מגיעים"

2.
נעמדנו עשרות אם לא
מאות אנשים מחוץ למתחם
של האנשים החשובים באמת.
הבטנו לשמיים.

עמדתי ליד חבר שלי,
ולידו עמד אדם מבוגר.

הזיקקו עלו מלאה והאירו לכל עבר
בליווי רעש תותחים שמזכיר
ימי מלחמה.

"זה נפלא"
"כן, זה יותר יפה מהחזרה"

האדם המבוגר פנה אלינו.
"איך זה היה בחזרה?"
"פחות יפה. לא הייתה בחזרה?"
"לא"

בדידות

אין שום דבר רע או שגוי בבדידות.
ניסיתי להסביר זאת מספר פעמים
למספר אנשים - ללא הצלחה.

אז החנתי את הרכב לא רחוק
מהפארק הגדול. חלפתי על פני מספר
זוגות מאוהבים שישבו והסתודדו
על הספסלים. לא הצלחתי לשמוע
את דבריהם, הם לחשו וחייכו.

נכנסתי לאחת החנויות, ביקשתי
סיגריות מסוג שכיח. המוכרת
נתנה לי את החפיסה.
היא הייתה לבד בחנות ובעולם.

התיישבתי בבית הקפה, שהיה
מעט ריק, לא רחוק מאותה חנות.
חיכיתי למפגש. היא הגיעה.
דיברנו, אכלנו, שתינו ואז
נפרדנו לשלום.

בדרך חזרה, נכנסתי שוב
לאותה חנות. ראיתי
את המוכרת הבודדה. היא
הייתה לבד גם כעת. ביקשתי
סיגריות מאותו סוג.
היא חייכה, חייכתי בחזרה והלכתי.

בדרך לרכב חלפתי על פני אותן
זוגות שנראו, שוב, מכונסים ברוחם.
ראיתי את האושר על פניהם,
ואולי רציתי שהוא יהיה שלי באחד הימים.

התנעתי את הרכב ונסעתי.

אתמסר לך

נפרדת - שלוש או ארבע הישויות חבויות; במשכן
פני השמיים, בטמירות נבדלת, מרחפת.
נעדרת מעיניי, את. וכי לא אדע אודות נשמתך
הבלתי נהירה; קשורה לאלים מעלה - רוחשת
סודות על פני אדמת בני האנוש, כמותי.

מאוויי הכסופים אל נשמתך נקשרו; ואל נשמך,
בעורמה ושיכרות יצאתי תור. למפתנך נאלמתי,
למראה גופך, הנהיר עתה; בעיניי ראיתיך.
סודותייך כישופייך; ביקשתים לדעת. מפיך, באותה
שיכרות ביקשתי דעת. ואת, את אותם רזיי לחשים
לי, בחדווה, מסרת; ובעיניי ראיתיה.

כאחת לי את היית; מאותן נפלאות בריאה אשר
חצו את גשריי ליבי אל תוך אפלת הליל המעונה.
וכעת, שהנני אודותם לדעת. לא עוד ארצה בנפשך,
כי נהירה היא בעיניי כשלהן; בנות חווה.

נפשך לי עתה משכן מבטחים
בחולות הבינה האינסופיים;
גואה כאלפי נחשולים בכותלי נשמתי
הגדושה בנשמתך;
לי מסרת,
ואני לך; אתמסר.

הסחפות

אנחנו, בני האדם,
נוטים לעיתים להאמין
לאמיתות חסרות כל
היגיון אינפנטילי.

זה גורם לנו לחייך וסיבה
מספיק טובה להמשך הקיום
חסר המשמעות.

יש מקרים שבהם
אני יכול לקבוע -
נסחפנו יתר על המידה.

ידיעה מלאה

לעיתים תכופות,
אני מוצא עצמי
נד בין חלומות
בידיעה מלאה
שאף לו אחד מהם
יתגשם.

בידיעה מלאה;
אני מנסה להגשים
את אותם חלומות
שלא עלה בידי
להגשים כאשר חלמתי אודותם -
ועכשיו אינם.

הסוציומט

אני יכול לתאר לעצמי
הרבה מאוד אנשים
שהכרתי, יושבים בבתים
שלהם על כורסאות יוקרה
וחווים דעתם עליי.

"סוציומט" אמרו.

הבל פיהם התבזר
לחלקיקים קטנים
באוויר הדלוח
שבמשכנם.

יש את אותה אישה,
דעתה הונחתה עליי.
במשיכת לב רכה
באוויר הפרוץ
אך בהסס, אמרה:

"סוציומט"

לא אני ה"סוציומט", אשר
יחלוק על דעה טהורה.
אשר נפלה עליי,
בנסתר הגלוי
הטהור ביותר.

מוצא פיה - ורק הוא - יגרום לי
לרצות את היפה שבבחורות;
לצידי.

עושר מופלג בדרך למכולת

בדרך למכולת השכונתית
עלה בדמיון רוחי
העושר המופלג.

הדירה הצנועה, קומה ראשונה
המכונית הרגילה, יד ראשונה
האישה הכמוסה.
אין צורך בעבודה.

נהיר העניין בעיניי
שלו לנו העושר - לנו הכאב.

כאב המוקף בתריסר
קילושנים חדים
בתאווה יחוזקו;
לחבלה בגוף החי;
מיועדים הם.

המחשבה חלפה מגופי
עת פלוני ניגש מולי;
ביקש "אש".

תקעה יתד והמשיכה הלאה

לא יכולתי להפסיק לרגע
את דבריה. היא עברה
אותי במהירות בכל משפט
שאמרה. - תקעה יתד והמשיכה הלאה.

התגובה לדבריה לא
הייתה צריכה
להיות מהוססת
למרות שאולי הייתה.

לשבת ולדבר,
עם הבחורה הזאת,
זה שווה ערך לקריאת שירה באוטוסטרדה
גרמנית מתוחכמת כשהחלונים פתוחים
והרוח נכנסת ועושה שמות בחלל הקריאה.
אתה לא תתפוס את זה אלא אם כן תעקוב
טוב אחר הפרטים הקטנים שמחברים אותה יחד.
יוצרים אותה.

היא הייתה נפלאה בדרכה
המיסתורית. היו בה יותר
מדי תכונות שהיו חסרות
לאחרות. - אהבתי לחשוב על זה לרגע.

אלה רק חלק מהדברים
שמעסיקים אותי כשאני
חושב עליה.

אשמה

אני מחפש אשמים,
כמעט על כל דבר
רשלני שאני מעולל.

לעיתים אני מפיל
את התיק על האדם
הלא נכון.

האדם הלא נכון,
אנא קבל התנצלותי.

השלמה

העולם הזה
מלא
ביותר מדי
בחורות
עם חזה גדול
שאני מעולם
לא אפגוש
ברגע אינטימי.

גלימת משי רכה

הדלת של סוויטה
מספר 466 נפתחה
בעזרת שני משרתים
אדיבים.

נכנסתי פנימה.

לבושים הם גלימת
משי רכה ואוחזים
בכוסות, שכנראה
מולואו בוויסקי לא זול,
ישבו שני הגנרלים
לפני הדלפק המוזהב.

התיישבתי לצידם.

הם שוחחו על מעללי
הקרב האחרון שנערך
על אדמת אפריקה.
הקרב היה עקוב
מדם והצבא ספג
466 אבדות.

שיח מצביאים

מצביא א': כמה חוגרים אמיצים יש לך באוגדה?
מצביא ב': אתה מתכוון חוגרים לא קצינים?
מצביא א': אני מתכוון לחוגרים.

מצביא ב': לא יודע, לא ערכתי ספירה.
מצביא א': חבל.

מצביא ב': כמה חוגרים נשארו לך מהקרב האחרון?
מצביא א': אתה מתכוון חוגרים לא קצינים?
מצביא ב': אני מתכוון לחוגרים.

מצביא א': לא יודע, לא ערכתי ספירה.
מצביא ב': חבל.

מצביא ג': סיגריה?
מצביא א': כן.
מצביא ב': כן.

איש ללא אישה

הרחוב היה יתום
מאדם ואחוזי
הלחות היו גבוהים
מהרגיל לעונה.

האיש ללא אישה
עשה את צעדיו הראשונים
מחוץ למסעדה הזולה.

הוא לא הבחין בשלוש
חצאיות חולפות על פניו,
כפי שלא הבחין בנערה ששאלה
אותו לשעה, והמשיך לדרכו.

הוא ישב רעב בביתו,
ללא אישה,
שעה שלא הבחין באישתו
מכינה ארוחה.

סכנת נפשות

סכנת נפשות לחכות
לאוטובוס בשעה
4 בצהריים.

סכנת נפשות לעבור
לצד השני
של הכביש
מבלי סיבה
יוצאת דופן.

סכנת נפשות לפגוש
בצד השני של
הכביש
חסר-בית אלים
ושיכור.

[כאן יופיע בית נוסף בקרוב]

הבורות האנושית,
סכנת נפשות.
סכנת נפשות.

"הרוצחים"

באחד מימי השבוע,
השתעשעתי במחשבה
שמא לשלוח לה את מסיפורי המופת שנכתבו
בזמננו.

"הרוצחים" נשלח
בהצלחה, ונזרק בהצלחה -
לפח האשפה, מבלי שזכה
לתשומת לב.

החרפה הייתה גדולה יותר,
אילו פקפקתי במחשבה
שמא הסוף יהיה אחר.

יחי כוחות הקואליציה!

היינו זקוקים לכרות
בריתות, שלא היינו
כורתים אילו המצב
לא היה חמור
כל כך.

אז כרתנו את אותן בריתות,
עם יוהרה יתרה, ותיעוב מסוים,
ועל כך לא ביקרו אותנו.

הבחורה הזאת

הבחורה הזאת,
איתה ביליתי
את אחר הצהריים
האחרון, לא הייתה
יפה במיוחד.

היא לעולם לא תדע
מה אני באמת
חושב עליה.

לא תרצח

פגשתי צעיר גרוזיני ברכבת.
הוא היה בעל שפם גאה. בגמגום
אמר שהוא יהודי, בדיוק כמוני.
יוסף היה שמו.

למחרת אותו מפגש, יכולתי להבחין
באותו יוסף בדיוק, במרחק שלושה
צעדים ממני ברכבת, מציג עצמו
בשם סוסו, ואת רצונו להיות כומר.

יומיים לאחר המפגש עם היהודי,
ויום לאחר המפגש העקיף עם
הכומר. שוב אותו ברנש משופם,
הפעם מתרעם על ההוצאה להורג
בשם הדיבר הקדוש - "לא תרצח".

החתול

החתול נשען על
דלת פח הזבל
ושאל עובר אורח
"יש לך אש?"
"לא"

-סוף-

ובתרגום להונגרית:

Macska támaszkodva
Csapóajtó szar
És megkérdezte utazók

Van egy tűzoltó?
Nem

Vége

מתנה

Im just a gift to the women of this world
Im just a gift to the women of this world
Im just a gift to the women of this world
Im just a gift to the women of this world
Im just a gift to the women of this world
Im just a gift to the women of this world

ברכות ליוצר.

שרלטנות עצמית

ברגעים אלה -
אפילו את זה איני מסוגל לכתוב:
את הדבר הפשוט ביותר, המשפט
הפשוט ביותר, המחשבה הפשוטה ביותר.
שרלטנות נאלחת.

זה הזבל הכי גרוע שאי פעם
לא הצלחתי לכתוב.

חיי מלאים ברגעים כאלה.

סוף.